החלטה בתיק ת"א 4853-08-11

לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, העדר יריבות והעדר עילה.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

1.         המשיב עבד במשך כ-10 שנים בעבודות ניקיון במפעלה של המבקשת, תוך שהוא מועסק על-ידי חברת איי.אס.אס אשמורת בע"מ (להלן - אשמורת). הוא הגיש את התביעה דנן נגד המבקשת בעילה של הוצאת לשון הרע. במוקד התביעה עומדת הטענה כי המבקשת האשימה אותו לשווא בגניבה מהמפעל, תוך פרסום לשון הרע נגדו ובאופן שגרם לו נזקים שונים.

2.         המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מממספר נימוקים. הנימוק האחד הוא מעשה בית דין, וזאת בשל פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתביעה שהגיש המשיב (יחד עם שני אחיו) נגד המבקשת ונגד אשמורת, במסגרתה טען בין היתר טענות דומות לטענות המועלות בתביעה דנן. בפסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים לדחיית התביעה נגד המבקשת ולהכרעה על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט, דחה בית הדין את התביעה נגד המבקשת וחייב את אשמורת בתשלום פיצויי פיטורין למשיב. לטענת המבקשת, משנדחתה התביעה נגדה, קם מעשה בית דין המונע את הגשת התביעה דנן שעילתה זהה.

4.         בנוסף טוענת המבקשת, כי דין התביעה להידחות גם בשל היעדר יריבות בין הצדדים, משלא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין המשיב ולפיכך טענות המבקש באשר לנסיבות פיטוריו צריכות להיות מופנות נגד אשמורת בלבד.

5.         עוד טוענת המבקשת כי כתב התביעה אינו מגלה עילה שכן לא מפורטים בו יסודות עוולת לשון הרע, ובכלל זה מהו לשון הרע ומהו הפרסום ונסיבותיו.

6.         המשיב טוען מנגד, כי בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה, דחה בית הדין את התביעה כנגד המבקשת בשל העדר סמכותו העניינית לדון בה,  ולא כחלק מההסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה, ומשכך אין הוא מהווה מעשה בית דין. לעניין זה מפנה המשיב  להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שניתנה בבקשת המבקשת במסגרת הליך המתנהל בין אחיו של ואחרים לבינה (ת.א 455-08), לדחות על הסף תביעה שכנגד שהגישו נגדה אחיו של המבקש, בגין אותה פרשה ובעילה דומה לתביעה דנן. בהחלטה האמורה דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת, וקבע כי פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה איננו מהווה מעשה בית דין ביחס לתביעה שבפניו. אשר לטענת חוסר היריבות, טוען המבקש כי אין בהיעדר יחסי עובד מעביד כדי לפגוע בעילת התביעה הנוכחית. לעניין היעדר פירוט כנדרש בכתב התביעה טוען המשיב כי המסכת העובדתית המפורטת בכתב התביעה מקימה לו זכות לקבלת הסעדים המבוקשים בתביעה.

דיון והכרעה:

7.         לאחר עיון בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להידחות. להלן אתייחס לטענות השונות המועלות בבקשה.

8.         אשר לטענה בדבר מעשה בית דין; כאמור לעיל, בסוגייה זו (שהתעוררה גם בתביעה שבין אחיו של המשיב לבין המבקשת), ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה, בה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד באותו הליך, מהטעם שאין לראות בדחיית התביעה נגד המבקשת בבית הדין לעבודה משום הכרעה לגוף העניין, אלא דחייה בשל היעדר סמכות עניינית אשר איננה יוצרת מעשה בית דין המונע הגשת תביעה לבית המשפט המוסמך. סבורני כי החלטה זו יש לאמץ אף בבקשה דנן, תוך הפנייה לאותה החלטה, ופירוט תמצית טעמי לכך יובא להלן. 

9.         המבקשת טוענת כי פסק הדין מהווה מעשה בית דין, הן במובן של השתק עילה והן במובן של השתק פלוגתא. דומה כי במוקד ענייננו ניצבת הסוגייה של השתק עילה, נוכח זהות התובע והדמיון בטענות נגד המבקשת בשני ההליכים.

10.        הצדדים בטיעוניהם חלוקים בשאלה האם פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה ניתן על יסוד הסכמה להכרעה כוללת במחלוקת על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, או שמא על יסוד הסכמה נפרדת הנוגעת לתביעה נגד המבקשת שלצידה הסכמה נוספת להכרעה על דרך הפשרה בתביעה נגד אשמורת.

עיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה מיום 30.6.09, מעלה, כי במסגרת הדיון המליץ בית הדין לצדדים על דחיית התביעה נגד המבקשת ועל הכרעה על דרך הפשרה בתביעה נגד אשמורת. ב"כ המבקשת ואשמורת באותו הליך נתן הסכמתו לכך בו במקום, ואילו ב"כ המשיב ביקש שהות על מנת להשיב להצעה. בהמשך, ולאחר שנמסרה הסכמה מטעם המשיב, נתן בית הדין את פסק דינו, בו נדחתה התביעה נגד המבקשת והתקבלה התביעה נגד אשמורת אשר חוייבה בתשלום פיצויי פיטורין בסכומים שפורטו בפסק הדין. אף שבפסק הדין לא אוזכרה במפורש ההסכמה בדבר דחיית התביעה, לצד ההסכמה להכרעה יסוד סעיף 79א, בחינת המסמכים שצורפו (פרוטוקול הדיון והודעות הצדדים לאחר הדיון)  מעלה בבירור כי המתווה הדיוני שהוסכם הבחין בין דחייה מוסכמת של התביעה נגד המבקשת, לבין הכרעה על דרך הפשרה בתביעה נגד אשמורת. בגדר מתווה דיוני זה פסק בית הדין את שפסק. המסקנה הינה, איפוא, כי דחיית התביעה נגד המבקשת על-ידי בית הדין היתה בהסכמה.

11.        האם דחיית התביעה על-ידי בית הדין בנסיבות ענייננו מהווה מעשה בית דין ביחס לתביעה דנן? תשובה לשאלה מחייבת הכרעה בדבר מהות הדחייה; אם נדחתה התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה, כטענת המשיב, או שמא נדחתה היא לגופה, כטענת המבקשת. ככל שמדובר בדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, אין בכך כדי ליצור מעשה בית דין המונע את הגשת התביעה לבית המשפט המוסמך לדון בה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 410; עע"מ 6848/10 איתן ארז נ' עיריית ירושלים , פורסם במאגרים, בפסקה 10 לפסה"ד). ככל שההסכמה היתה לדחיית התביעה לגופה, הרי שהדחיה מקימה השתק עילה והמשיב מנוע מלחזור ולתבוע את המבקשת בגין אותה עילה.

12.        לצורך הכרעה בשאלה שלעיל, נדרשת פרשנות של פסה"ד של בית הדין לעבודה. משמדובר בפסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, יש להידרש לאומד דעתם של הצדדים כפי שהוא נלמד מההסכם ומהנסיבות שאפפו את גיבושו. פסק הדין עצמו שותק בנקודה זו, ולא מבהיר האם דחיית התביעה הינה בשל חוסר סמכות או לגופם של דברים, וכך גם פרוטוקול הדיון בו הועלתה המלצת בה"ד לדחייה מוסכמת של התביעה נגד המבקשת ולהכרעה בתביעה נגד אשמורת על יסוד סעיף 79א לחוק. לפיכך, יש לבחון את אומד דעת הצדדים כפי שהוא נלמד מהנסיבות.

בענייננו, בחינת הנתונים הקיימים לעת הזו, תומכת בטענת המשיב לפיה יסוד הדחייה המוסכמת הוא בהיעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה נגד המבקשת. מעיון בכתבי הטענות ובתצהיר מטעם המשיב בבית הדין, כפי שצורפו על-ידי הצדדים, עולה כי המבקשת טענה באותו הליך כי בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה נגדה, וזאת בהיעדר יחסי עובד מעביד בינה לבין המשיב, ומשמדובר בעילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה. יש להדגיש, כי התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה ונדונה בטרם חוקק סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, אשר מסמיך את בית הדין לדון בתביעת לשון הרע בין עובד ומעביד (להיעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעות לשון הרע עובר לתיקון, ראו פסה"ד של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נה/283-3 חנה מרגלית נ' פז חברת נפשט בע"מ , פד"כ כט 264). נוכח המהות הנזיקית של הטענות שהועלו נגד המבקשת בהליך בבית הדין, כשלכך מצטרפת המחלוקת בשאלת יחסי עובד מעביד בין המשיב למבקשת, הרי שסוגיית היעדר הסמכות של בית הדין לדון בתביעה נגד המבקשת, כפי שהוצבה ונטענה בפני בית הדין, נחזית להיות מהותית וממשית. לא למותר לציין, כי המבקשת עומדת אף כיום במסגרת התביעה דנן, על הטענה להיעדר יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. בנסיבות אלה, המסקנה הסבירה הינה כי ההסכמה לדחיית התביעה נגד המבקשת, והכרעה (על דרך הפשרה) לגופה של התביעה נגד אשמורת במישור הנוגע לזכויות מדיני העבודה, מבוססת על היעדר סמכות עניינית של בית הדין, ולא על דחייה לגופם של דברים. מכל מקום, אף אם נותר ספק בעניין זה הרי שלנוכח הגישה הזהירה המתחייבת בבקשות לדחייה על הסף, אין לקבל את הבקשה בשלב זה, וככל שבהמשך ההליך יוצגו ראיות שיש בהן כדי ללמד אחרת אודות הסכמת הצדדים, ניתן יהיה לשוב ולבחון הטענה האמורה.

13.        אשר לבקשה לדחייה על הסף מחמת חוסר יריבות; דין הטענה בעניין זה להידחות. מדובר בתביעה בגין לשון הרע, ושאלת יחסי עובד מעביד בין הצדדים איננה מהווה יסוד הכרחי בעילת התביעה. סוגיית הפיטורין מועלית בתביעה בהקשר של הנזק שנגרם למשיב לטענתו, נושא שיש ללבנו לגופו.

14.        אשר לטענה בדבר היעדר פירוט מספיק בכתב התביעה של יסודות עוולת לשון הרע; מעיון בכתב התביעה ניתן להבין כי המשיב טוען להוצאת דיבה בהפצת שמועות בדבר ביצוע מעשי גניבה על-ידו (סעיף 26 לכתב התביעה).  עם זאת, אין בכתב התביעה מיקוד ופירוט ברור דיו של הפרסום שנטען כי נעשה, ובפרט - מי פרסם ומהו מעשה הפרסום שנעשה, באופן שיאפשר למבקשת להתגונן כדבעי ולהליך להתנהל באופן תקין ויעיל. עם זאת, אינני סבורה כי בשל פגם זה יש להורות על סילוק התביעה על הסף, וזאת בשים להלכה הפסוקה לפיה יש לאפשר ריפוי פגם בכתבי הטענות ולהעדיפו על-פני סילוק התביעה על הסף מחמת פגם כאמור (רע"א 8263/08 שגיא נ' אנטוני רוט ובנין בע"מ , פורסם במאגרים).

15.        אשר על כן אני מאפשרת לתובע להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב התביעה תוך הוספת הפירוט הנדרש כאמור לעיל, וזאת בתוך 30 ימים.